תמונה הצולמה בדיוק במקום בו גרתי בהפרש של כמה שנים טובות

נולדתי בבוקרשט שברומניה בשנת 1945 ב – 20 לחודש פברואר. הבית בו נולדתי היה ביתה של רומניה נחמדה בשכונת פרנטארי. באותה שנה היה חורף מאוד קשה ברומניה. אבי שרצה וציפה לבן קיבל בסופו של דבר בת.

שמם של הורי עזריאל הירש וברטה לבית נמט.

התקופה שאחרי המלחמה היתה תקופה קשה מאוד. לא היו מצרכים והקומוניסטים שהיו בשלטון, היקשו את חייהם של כול התושבים ובעיקר את אלו של היהודים.

אבי היה במפלגה הקומוניסטית ועבד בהוצאה לפועל. תפקידו היה לפנות את תכולתם של הבתים. כשהיתי בת 8-9 בערך, מת סטאלין (אנחנו לא ידענו את מה שהוא עשה לעמו). ביום מותו אני וחברותי היינו בבית ליד מכשיר הרדיו, שמענו את ההודעה על מותו ובכינו מאוד.

המשטר ברומניה היה אכזרי מאוד לתושביו וכשסיימתי את בית הספר היסודי החליטו הורי לעלות לארץ ישראל. התקופה שבין סיום לימודי בבית הספר היסודי לעלייה לארץ ישראל היתה תקופת המתנה, אני לא למדתי והורי עבדו בעבודות מזדמנות.

בשנת 1961 בחודש מאי, עלינו לארץ ישראל.

כשהגענו לארץ קיבלנו בית בצפת וסבא וסבתא שלי מצד אבי, גרו ביפו בבית של מלבן. סבי היה בבית החולים והספקתי לראות אותו פעם אחת לפני שהוא נפטר. לאחר מכן עברנו לגור ביפו עם סבתא שלי. לאחר כמה זמן אבי מצא חבר בירושלים שסיפק לו עבודה וכל המשפחה עברה לשם. אימי עבדה בבית קפה מקומי ואני נרשמתי ללימודי עברית באולפן.

באותה תקופה התנהל משפט אייכמן ואני הייתי באחד הדיונים.

גרנו בעיר גנים ואימי קיבלה עבודה בבית החולים הדסה. אני זוכרת שיום אחד נסעתי לחיפה עם מכרים שלנו לחתונה, וביליתי את הערב אצל בת דודתי מצד אבי - ברטיקה.

בחתונה הכרתי את משפחתו של החתן שהיה לו אח גדול יותר. הוא הכיר לי את אחיו הגדול וזה אמר לי שהוא גדול מדי בשבילי. צבי הרמן שפירא ראה את ההזדמנות והתחיל איתי.

וזה היה ההתחלה של סיפור נחמד שהסתיים בחתונה לאחר כחצי שנה בתאריך: 15.07.1962